פעם, שוכן בין גבעות מתגלגלות, היה גן סודי, שלא נגעה בידי הזמן. זה היה מקום של קסם, שבו פלאי הטבע פרחו בהרמוניה. המפלט המיסטי הזה היה שייך למשפחה הידועה בשם הירוק, שגילתה את המהות האמיתית של האושר בגבולותיה.
הירוקים כללו מר וגברת אוורגרין ובתם הצעירה, לילי. הם היו משפחה הקשורה עמוק לאדמה, ומצאה נחמה וסיפוק בקסם הגן שלהם. זה היה המקדש שלהם, מקום מפלט שבו פרחו אהבה ושמחה.
בכל בוקר, כשהשמש הציצה בעדינות מעל האופק, מר אוורגרין היה מעיר את לילי בלחש רכה, "בואי, יקירתי, הבה נצא למסע של אושר." יד ביד הם היו משוטטים בגן, מתפעלים מעלי הכותרת העדינים שנושקו לטל ומנגינותיהם המתוקות של ציוץ ציפורים.
הגן שלהם היה שטיח של ניסים של הטבע. ורדים מרהיבים, עלי הכותרת שלהם קלידוסקופ של גוונים, מעורבבים עם נרקיסים תוססים וחבצלות חינניות, מציירים קנבס של יופי מעורר כבוד. דבורים זמזמו עסוקות, בעוד פרפרים וולשו על הרוח העדינה והטילו כישוף של שלווה.
בלב הגן ניצבה ערבה בוכייה מלכותית, שענפיה השוצפים סיפקו חופת שלווה. מתחת לצלו, הירוק יצר פינה נעימה, שבה הם היו מתאספים לעתים קרובות כדי לחלוק סיפורים וצחוקים. זה היה מקום שבו נלחשו חלומות ונרקמו קשרים.
ככל שהתחלפו העונות, כך גם הפיתוי של הגן השתנה. באביב, סימפוניה של ניחוחות אפפה את האוויר, כשפריחת הדובדבן והלילך התעוררו מתרדמתם. הקיץ הוליד שטיח תוסס של פרחי בר, שצובע את הנוף בהתפרעות של צבעים. בוא הסתיו העלה את העצים בגוונים זהובים, בעוד החורף עיטר את הגן בשמיכת שלג נוצצת.
בגן הקסום שלהם, הירוקים גילו את שמחת החיים בטיפוח. ללילי הייתה חלקה קטנה משלה שבה היא זרעה זרעים וטיפלה בשתילים עדינים. עם כל פריחה שנפרשה, היא חשה תחושת הישג, חיבור לנס הצמיחה. זה לימד אותה סבלנות, חוסן, ואת הפוטנציאל הבלתי מוגבל של אהבה.
הגן שימש גם מקום התכנסות של שכנים וחברים. הירוקים ערכו פיקניקים מענגים ומסיבות גן, בהן הצחוק התערבב בלחשושים הרכים של הטבע. יחד, הם התענגו על יופיו של הגן, יצרו חברויות שפרח כמו הפרחים עצמם.
יום גורלי אחד, סערה של עצב שטפה את חייהם של הירוקים. גברת אוורגרין חלתה במחלה קשה, והגן כאילו קמל תחת כובד הדאגה שלהם. נחוש בדעתו להביא נחמה לאשתו האהובה, מר אוורגרין נעזר בשכניהם ובחבריהם. הם עבדו ללא לאות, טיפלו בגן באהבה ובמסירות, והרעיפו עליו תקווה.
באורח פלא, ככל שמצבה הבריאותי של גברת אוורגרין השתפר, כך גם הגן השתפר. הפרחים פרחו בחיוניות מחודשת, כאילו שותפים להחלמתה. המשפחה התפעלה מהחוסן של הטבע ושל הרוח האנושית כאחד, למדה שאהבה וטיפול יכולים להפיח חיים גם בלב העקרים ביותר.
שנים חלפו, ולילי גדלה לאישה צעירה, הנושאת בלבה את שיעורי הגן. כשנפרדה מבית ילדותה, לחשה את הכרת התודה שלה לגן שטיפח אותה. למרות שהיא יצאה אל העולם, הקסם של הגן נשאר חלק מוקיר ממנה.