השמש הציצה מעבר לאופק, והטילה זוהר חם על החצר האחורית של משפחת תומפסון. הגינה שלהם, פעם כתם של עשבים פראיים, הפכה ללב ביתם. זה היה מקום שבו החיים האטו, שבו הצחוק היה הכי חזק, ושבו פרחו רגעים משפחתיים.
בשבת המסוימת הזו, לבני הזוג תומפסון היה תוכנית-יום של כיף משפחתי בגן. אליס, הצעירה ביותר, רצה אל המטבח, שערה המתולתל קופץ בהתרגשות. "אמא, אבא, בוא נשתול פרחים היום!"
אמה, שרה, חייכה. היא אהבה איך אליס ירשה את התשוקה שלה לגינון. "נשתול פרחים, ירקות ואולי אפילו עץ פרי," אמרה שרה וקשרה את סינר הגינון שלה. "אבל קודם כל, אנחנו צריכים את העזרה של כולם."
ג'ון, אחיה הגדול של אליס, נאנח כשהושיט את ידו אל כלי הגינה המסודרים בקפידה על המרפסת. הוא חילק את הדברים החיוניים: כף יד חסונה לאליס, מזמרה לגינה לשרה, וספוג לעצמו.
"ג'ון, אתה יכול להתחיל בהפיכת האדמה עם האדמה," אמר מייק, אביהם, והצביע על כור הגינה החשמלי שנח בסככה. ג'ון נאנק בשובבות אבל דחף את המוט החוצה, חיבר אותו לשקע החיצוני. המכונה זמזמה לחיים, רוטטת כשג'ון הוביל אותה על פני האדמה, שברה את האדמה הדחוסה.
"המגבון הזה מקל על הכל, לא?" שאל מייק בחיוך, מתפעל כמה מהר הם יכולים להכין את האדמה.
שרה ואליס עבדו זו לצד זו, והשתמשו בפטריות שלהם כדי לשתול שורות של ציפורני חתול. שרה הראתה לאליס איך לחפור בורות אחידים. "לא עמוק מדי, וודא שהמרווח הוא בדיוק כמו שצריך," הסבירה שרה כשהיא התאימה את הניסיונות הראשונים של אליס.
בקרבת מקום, מייק השתמש במעדר בעל ידית ארוכה כדי לנקות עשבים שוטים סביב חלקת הירק. משיכותיו היו יציבות ומדויקות, חתכו את הגידול הלא רצוי ויצרו קווים מושלמים לשתילה. "המעדר הזה עושה עבודה מהירה עם העשבים השוטים," אמר בעודו ניגב את מצחו. לאחר מכן הוא שלף מריצה מלאה בקומפוסט. "בסדר, מי רוצה לעזור לפזר קצת קומפוסט?" הוא שאל.
אליס תפסה בשקיקה את המגרפה, מוכנה לעזור. "אני אעשה את זה!" היא פיזרה את הקומפוסט הכהה, העשיר בחומרי מזון, על פני האדמה, בעוד שרה הלכה אחריה, מחליקה אותו עם מגרפה לגינה.
לאחר הכנת האדמה, הגיע הזמן לשתילת העגבניות. ג'ון תפס את כלובי העגבניות מהמחסן והעמיד אותם בעוד אליס החזיקה את צמחי העגבניות התינוקות, מניחה אותם בזהירות לתוך החורים שג'ון חפר עם האת. יחד, הם השקו את הצמחים באמצעות צינור גינה קל וניתן להרחבה, כלי אהוב על המשפחה. העיצוב הגמיש שלו אפשר להם לנוע בקלות בגינה מבלי להסתבך.
רגע הכותרת הגיע כשמייק וג'ון גלגלו שוב את המריצה, כשהפעם מחזיקים עץ תפוח קטן. מייק השתמש באת כדי לחפור בור עמוק בקצה הרחוק של הגן, בעוד ג'ון מיקם את העץ. הם הוסיפו מאלץ' סביב הבסיס כדי לשמור על לחות, ואז העניקו לו השקיה אחרונה עם צינור הגינה.
ככל שהיום חלף, הגן השתנה. ציפורני חתול בהירות עמדו לאורך השביל, צמחי עגבניות עמדו גבוה בכלוביהם, ועץ התפוח, למרות שהוא קטן, ניצב בגאווה בביתו החדש.
המשפחה, עייפה אך מאושרת, התאספה סביב שולחן הגן להפסקה ראויה. "תראה מה עשינו," אמרה שרה, קורנת בגאווה. "הגן הזה הולך להיות יפהפה."
"זה כבר," הוסיף מייק והניח יד על כתפה של שרה.
אליס לגמה את הלימונדה שלה, רגליה משתלשלות מהכיסא. "אנחנו יכולים לעשות את זה כל סוף שבוע?" שאלה, ועיניה נוצצות בתקווה.
ג'ון חייך. "כל סוף שבוע? אתה פשוט אוהב להתלכלך."
"טוב, אולי," צחקקה אליס, "אבל אני אוהבת להיות איתך יותר."
כשהשמש שקעה, צובעת את השמים בגוונים של כתום וורוד, בני הזוג תומפסון ישבו יחד, מוקפים ביופי שהם יצרו. באותו רגע, הגן לא היה רק מקום לצמחים. זה היה מקום למשפחה, לאהבה ולזיכרונות שיצמחו בבטחה כמו הפרחים שהם שתלו.