בעקבות השינוי וחלוף הזמן, החצר האחורית המוזנחת שלי הייתה כגעגוע בד להתחדשות. חמוש בנחישות ובחזון של יופי מרושע, יצאתי למסע של בניית הגן שלי מחדש - מקדש שיפיל את החיים חזרה לכדור הארץ הנשכח.
יום 1: לחשוף את הבד
כשעמדתי בתוך הדשא הצומח והעשבים העשבים - ערוגות פרחים חנוקות, לא יכולתי שלא לחוש תחושת ציפייה. השלב הראשון במסע טרנספורמטיבי זה כלל חשיפת הבד. חמושים בגיזום מספריים ותחושת מטרה, התחלתי לפנות את שרידי ההזנחה. כל קיצוץ הרגיש כמו הבטחה לחידוש, הצהרה כי מרחב זה יגיע בקרוב לחיים.
יום 5: אמנות התכנון
עם בד ברור יותר לפני, קבעתי את המשימה הקפדנית של התכנון. רישומים ותרשימים שרועים על שולחן שלי כשדמיינתי את מתווה הגן. החלטות על מיקום פרחים, שיחים ונתיבים לא היו בחירות שרירותיות אך מהורהרות שנועדו ליצור שטיח הרמוני של צבעים ומרקמים. זו הייתה מדיטציה על עיצוב, סימפוניה של אלמנטים הממתינים לתזמורת.
יום 10: לידה מחדש של אדמה
ליבו של כל גן פורח טמון באדמתו. בדיקה ותיקון האדמה הפכה לצעד מכריע בתהליך שחזור זה. הוצגו קומפוסט וחומר אורגני, והפכו את האדמה שהתרוקנה בעבר לחומר מזין - הייבן העשיר לשורשים להתעמק בהם. זו הייתה מחווה של כבוד ליסוד שעליו ישגשג הגן שלי.
יום 15: נטיעת זרעי תקווה
כאשר האדמה התחדשה, הגיע הזמן להכניס את החיים לגן. פעולת נטיעת הזרעים הפכה לפרשה טקסית, כל קפסולה זעירה המייצגת תקווה ופוטנציאל. החל משנתיות תוססות ועד רב -שנתי יציבות, כל צמח מצא את מקומו בנוף המתוכנן בקפידה. זה הרגיש כאילו אני תפור יחד שמיכה תוססת של גוונים בוטניים.
יום 20: טיפוח צמיחה
עם התרחשות הימים, הנחתי את תפקידו של מטפלת במכרז. השקיה הפכה לטקס יומיומי, תזכורת עדינה לכך שגידול דורש מזונות וטיפול. המראה של נבטים זעירים פורצים דרך האדמה היה תגמול בפני עצמו - ייצוג מוחשי של לידה מחדש של הגן.
יום 30: מחבק פגמים
לא כל צמח פרח, ולא כל פריחה הייתה מושלמת. המסע של בניית גן מחדש אינו ללא כישלונותיו. עם זאת, למדתי לאמץ את הפגמים, מתוך הכרה בכך שהם הוסיפו אופי ועומק לנוף המתפתח. במוזרויות הטבע מצאתי יופי ייחודי.
יום 40: פריחות הגשמה
היום, כשאני עוברת בגינה המחודשת שלי, אני מקבל את פניו של קליידוסקופ של פריחות. החלל המוזנח פעם אחת - הפך למקלט של צבע וניחוח. כל פרח מהווה עדות למאמץ שהושקע, הוכחה חיה לכך שסבלנות וטיפול, אפילו הפינות המוזנחות ביותר יכולות להיות קומיות לתחייה לנופים משגשגים.
בנייה מחדש של הגן שלי הייתה יותר מסתם מאמץ גננות; זו הייתה מטאפורה לחידוש וחוסן. התהליך לימד אותי את אומנות התכנון, חשיבות הטיפוח והיופי הטמון בחוסר השלמות. כאשר השמש שוקעת על מקלט הפריחה שלי, אני נזכרת, בדומה לגינה, ניתן להפוך את הפינות המוזנחות של החיים לחללים תוססים מלאים ביופי ואפשרות.