זה היה בוקר שבת בהיר כאשר לוסי והוריה החליטו לבלות את היום בגינה שלהם. השמש זרחה, הציפורים צייצו, והריח המתוק של פרחים פורחים מילא את האוויר. לוסי אהבה לבלות בחוץ, והוריה האמינו שגינון הוא דרך נפלאה למשפחה להתחבר תוך כדי למידה על הטבע.
כשהם יצאו החוצה, עיניה של לוסי נצצו בהתרגשות. "מה אנחנו הולכים לעשות היום?" שאלה, מקפצת על בהונותיה. אביה חייך ואמר, "היום, אנחנו הולכים לשתול כמה פרחים חדשים, לנכש עשבים בגינה, ואולי אפילו לעשות פיקניק קטן אחר כך."
הם אספו את הכלים שלהם: אתים, מזלפים וכפפות. לוסי לבשה את כפפות הגינון הצהובות והבוהקות שלה, מרגישה כמו גנן אמיתי. "בוא נתחיל עם הפרחים!" היא קראה והובילה את הדרך אל הערוגה.
אמא שלה כבר בחרה כמה פטוניות צבעוניות וחינניות לשתול. "אלה ימשכו פרפרים ודבורים, שהם נהדרים לגינה שלנו!" היא הסבירה כשהחלו לחפור בורות לצמחים החדשים. לוסי התבוננה בקפידה בהוריה, מנסה לחקות את תנועותיהם. היא חפרה את הבור הקטן שלה, קיבלה לכלוך בכל מקום, אבל הוריה צחקו ועודדו אותה. "זה בסדר להתבלבל! זה חלק מהכיף!"
ברגע שהם שתלו את הפרחים, הם לקחו רגע להתפעל מהעבודה שלהם. הצבעים התוססים האירו את הגן, ולוסי הרגישה גאה. "אנחנו יכולים להשקות אותם עכשיו?" שאלה בשקיקה.
"כַּמוּבָן!" ענה אביה והושיט לה את המזלף. לוסי שפכה מים בזהירות סביב הבסיס של כל פרח, והקפידה לא להטביע אותם. היא אהבה לראות את המים נספגים באדמה, לדמיין איך הפרחים יגדלו גבוהים וחזקים.
לאחר מכן, הגיע הזמן להתמודד עם העשבים השוטים. אמה של לוסי הסבירה, "עשבים שוטים יכולים לקחת את החומרים המזינים מהפרחים שלנו, אז אנחנו צריכים לשלוף אותם." לוסי תפסה את הכף הקטנה שלה והחלה לחפור את העשבים העקשניים. היא משכה ומשכה, לפעמים נזקקה לעזרת הוריה, אבל היא הרגישה מוצלחת עם כל גראס שהסירו.
לאחר זמן מה הם לקחו הפסקה. כשהם יושבים על שמיכה בצל עץ אלון גדול, הם חלקו פיקניק פשוט. אמא של לוסי ארזה כריכים, פירות ולימונדה. "זה היום הכי טוב אי פעם!" הכריזה לוסי, לועסת את הכריך שלה. הוריה חייכו, שמחים לראות אותה נהנית מפירות עמלם - גם בגינה וגם בארוחת הצהריים.
אחרי הפיקניק, לוסי רצתה להוסיף משהו מיוחד לגינה שלהם. "אנחנו יכולים לעשות דחליל?" היא הציעה. הוריה אהבו את הרעיון. הם אספו בגדים ישנים, כובע קש וכמה מקלות. יחד, הם יצרו דחליל ידידותי למראה, הלבישו אותו והעניקו לו חיוך גדול. "עכשיו הגינה שלנו תהיה מוגנת מהציפורים!" לוסי צחקה, גאה ביצירתם.
כשהשמש החלה לשקוע, והטילה זוהר זהוב על הגן, לוסי והוריה לקחו רגע להרהר ביום שלהם. הגן היה עתה מלא בפרחים צבעוניים, נקיים מעשבים שוטים, ומעוטר בדחליל העליז שלהם.
"זה היה יום נהדר," אמרה לוסי והביטה בהוריה בעיניים נוצצות. "אני אוהב לעשות איתך גינון!"
אביה כרך את זרועו סביב כתפה ואמר, "גם אנחנו אוהבים את זה, לוסי. זו דרך נפלאה לבלות יחד."
כשהם ניקו את הכלים שלהם, לוסי חשה תחושת סיפוק. היא למדה כל כך הרבה על שתילה וטיפול בגינה, אבל חשוב מכך, היא יצרה זיכרונות מתמשכים עם משפחתה.
באותו ערב, כשהם נכנסו פנימה, לוסי הביטה לאחור בגינה שלהם, זוהרת בדמדומים. היא לא יכלה לחכות לראות איך הכל יגדל. מחר יביא הרפתקאות חדשות, והיא הייתה מוכנה לעוד כיף משפחתי בגן.